בשנים האחרונות המעורבות שלי במחקר דגי הטונה הלכה והעמיקה, כתוצאה מכך נחשפתם, בעל כורחכם, לחייהם של דגים אלה. מכיון שכך, החלטתי לשתף אתכם בהשתלשלות הארועים והסיבות שהובילו אותי לחקור את דגי טונה כחולת סנפיר האטלנטית.
מעט רקע: זה שני עשורים שהיבול הימי העולמי, הכולל בע"ח וצמחים, עומד כמעט ללא שינויי על כמאה מיליון טון בשנה, כאשר שני שלישים מהיבול משמשים לצריכת מזון ישירה ע"י בני אדם ושליש מיועד למוצרים אחרים כגון קמח דגים. לזה יש להוסיף את הייצור החקלאי העומד על כחמישים מיליון טון לשנה. כך שסך הצריכה העולמית השנתית של מזון ימי מגיעה למאה וחמישים מיליון טון. חשוב לציין שקיימות הערכות כי בכל שנה נידוגים למעלה מעשרים מיליון טון של דגים נוספים, שאינם מדווחים ומסיבות שונות מושלכים בחזרה לים.
במקביל, אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול בקצב מעריכי וכן המודעות למזון בריא גוברת. שני תהליכים אלו הובילו לעלייה בביקוש למאכלי ים, מגמה שצפוייה להמשך בשנים הבאות. תפוקת הדיג צפויה להשאר ללא שינוי, כך שאת הפערים בין ההיצע לביקוש נדרש לייצר באמצעים חקלאיים. מספר מודלים אשר בחנו את ההשלכות העתידיות של המצב הנוכחי הובילו למסקנה (לגביה קיימת הסכמה רחבה), כי בשנים הבאות נדרש להגדיל את תפוקת ייצור המזון הימי בקצב של כמיליון טונות לשנה. במצב זה בעוד עשרים וחמש שנים נדרש לייצר עשרים וחמשה מיליון טונות דגים מעבר לכמות המיוצרת היום, או במילים אחרות להגדיל את הייצור החקלאי בחמישים אחוז.
למה טונה: האתגר המתואר מעלה עמד לנגד עיניו של הלל גורדין (שניהל במשך שנים רבות את המרכז הלאומי לחקלאות ימית, מלח"י, שבאילת), כאשר הצטרף בשנת 1996 כחוקר-עמית למכון המחקר וודס-הול שבמסצ'וסטס, ארה"ב. המטרה שהציב היתה לאפיין דג המתאים לביות, שיעזור לספק את הדרישות ההולכות וגדלות למזון ימי. הלל סקר מספר מינים של דגים והתמקד במאפיינים הבאים: ביולוגיה ומחזור חיים, ניסיונות עבר בביות וחקלאות, דרישות השוק, פוטנציאל כלכלי ועוד. הדג המתאים לביות "נדרש" להציג תכונות כגון: קצב גדילה מהיר, גודל גוף גדול, אחוז גבוה של שריר (בשר נאכל לעומת משקל הגוף הכללי) וערך מסחרי גבוה. דגי הטונה ענו על כל הדרישות ובנוסף לכך, ענף פיטום דגי טונה בכלובים בים התיכון, אשר החל לצבור תאוצה סיפק גישה לדגים (פיטום טונה- דגים בוגרים נלכדים מידי שנה, מאוכלסים בכלובים וכעבור חצי שנה משווקים בעיקר ליפן). הלל החל להוביל מהלך לגיבוש קבוצת מחקר שתתמקד בביות טונה כחולת סנפיר.
שלושה מינים של דגי טונה נחשבים לגדולים ולמשובחים בין כל דגי הטונה (משפחת הקולייסיים): טונה כחולת סנפיר צפון אטלנטית, טונה כחולת סנפיר פסיפית וטונה דרומית כחולת סנפיר. המינים האחרונים שוחים באוקיינוסים השקט וההודי, כך שהמעורבות של הקבוצה הישראלית-אירופאית במין האטלנטי ברורה.
השתלשלות הארועים והמחקר הנוכחי: בשנת 2003, במסגרת מחקר של השוק האירופאי המשותף, החלה קבוצת החוקרים (משמונה מדינות) לעבוד על הרבייה בשבי של המין האטלנטי. ד"ר חנה רוזנפלד (מנהלת המחלקה לרביית דגים במלח"י) בחרה בי לייצג את המעבדה האילתית בעבודת השטח בספרד. בשלב ראשון בצעתי את הדיגומים הפיזיולוגיים של דגי המחקר ומהר מאוד מצאתי עצמי עובד גם על ביולוגיית הרבייה של דגים אלה בים התיכון. לאחר שלוש שנים המחקר הסתיים בהצלחה רבה, כאשר לראשונה בעולם בצענו אילוץ הטלה והפרייה מלאכותית, אשר הובילו לקבלת ביצים מופרות ובקיעת לרוות של דגי טונה (לרווה = דגיגים צעירים, או "עובר חופשי").
ממשק הדיג של הטונה כחולת סנפיר אטלנטית מנוהל לפי מודל של שתי אוכלוסיות- אוכלוסיה מזרחית המטילה בים התיכון ואוכלוסיה מערבית המטילה במפרץ מקסיקו. החלוקה שרירותית וסביר שאינה נכונה. יתרה מכך, מחקר הטונה בצפון אמריקה מפגר אחר המחקר המעמיק שבוצע בים התיכון, כאשר המחקר המקיף האחרון על הרבייה של הטונה לחופי ארה"ב פורסם בשנת 1982. התיאוריה השלטת היום לגבי הרבייה של "האוכלוסיה המערבית", היא כי הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל 10-12 שנים ואזורי ההטלה נמצאים רק בתוך מפרץ מקסיקו. תיאוריה זו מבוססת על תפיסות אקראיות של דגי טונה גדולים בעודם מטילים במפרץ מקסיקו ואינה מבוססת על דיגום מסודר הכולל אזורים נוספים. הנחה זו מתארת ביולוגיית רבייה שונה מזו של הדגים בים התיכון, שם הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-5 ומטילים באזורים רבים ברחבי הים התיכון. כמו כן, עדויות של דייגים אמריקאים על הטלות לאורך גבול זרם הגולף לא זכו להתייחסות ראוייה במשך שנים רבות.
ההתעניינות שלי בדגי טונה, מגוון השאלות הביולוגיות הפתוחות לגבי האוכלוסייה המערבית וההבנה כי על מנת לפתח חקלאות ימית של דג יש להבין היטב את אוכלוסיות הבר, הובילו אותי לניו-המפשיר. כאן אתמקד בבגרות מינית ואזורי רבייה במערב האוקיינוס האטלנטי.
